וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא. זאת תורת. הואי' ונאמר במצורע כי כחטאת האשם. יכול דמו למעלה ת"ל תורת האשם תורה אחת לכל האשמות שיהא למטה. מנין לדם האשם שנתערב בדם שלמים שיזרק ת"ל ק"ק. ואת דמו יזרוק. יכול אפילו חיים ת"ל הוא. מה יעשה ירעה:ואת דמו יזרק. שהמקבל צריך להיות בצפון (אין זה בת"כ אולם בזבחים דף מ"ח ע"א נדרש זה שהמקבל צריך להיות בצפון מן ולקח הכהן. לו יקח וע"ש) אשם הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרבה:כל זכר כו' יאכלנו כו'. קדש קדשים. לרבות זבחי שלמי צבור לצפון. הוא. פרט לתודה ואיל נזיר:כחטאת כאשם. תורה אחת לסמיכה. עלת איש. פרט לעולת הקדש דר"י (והוא כדעת ר' יהושע בשקלים דף וי"ו ע"א) עלת איש. אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים עבדים מנין ת"ל עור העלה ריבה א"כ למה נאמר עלת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה. יכול אפי' נשחט' שלא לשמה הואיל ולא עלתה לבעלים לשם חובה לא יהיו הכהנים זוכין בעורה ת"ל עור העולה ריבה. אין לי אלא עור העולה. עורות ק"ק מניין ת"ל אשר הקריב. יכול שאני מרבה אף ק"קל ת"ל עולה מה עולה מיוחדת ק"ק יצאו קק"ל (וזה סדרן עולת פרט לקק"ל. איש פרט לחוץ לזמנה. ולר"י עולת הקדש. עולה ריבה של נשים. העולה ריבה שלא לשמה):וכל נעשה במרחשת. על שם כליה' נקראו ולא על שם מעשיה' מה תנור כלי אף מחבת ומרחש' כלי. לכהן. יכול לו לבדו ת"ל לכל בני אהרן כו'. יכול לכולן ת"ל לכהן הא כיצד לבית אב עיין רש"י ז"ל. מניין שאין חולקין זבחי' נגד מנחו' ת"ל וכל מנחה אשר כו'. מנין שאין חולקין מנחו' נגד עופו' ת"ל וכל נעש' במרחשת מניין שאין חולקין מנחות נגד מנחו' ת"ל וכל מנחה בלול' בשמן. ומנין שאין חולקין מחבת נגד מחבת. ומרחשת כו' ת"ל וחרבה אין לי אלא ק"ק קק"ל מניין ת"ל איש כאחיו. אם על תוד' כו'. איש חולק ואפי' בעל מום ואין קטן חולק אפי' תם:וזאת תורת. לנהוג זמן בבמה (ר"ל מדכתיב בוא"ו) וזאת תור' כו' אם על תודה מה שלמים טעונה סמיכה ונסכי' ותנופ' ח"ו אף תודה. לפי שיצא לדון בד"ח. ומה שלמי' באים מן המעש' כו' א"ת. ומה שלמו' פיר' מן המעש' מבי' לא פיר' לא א"ת. ומניין ללח' שקרב מן המעש' ת"ל השלמים אשר יקריב. ומה שלמי' פירש מן המעשר יביא מן המעשר לא פירש לא יביא כו' אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר הואיל ופירש יכול יביא ת"ל השלמי' אשר יקריב בזמן שמביא תודה מן המעש' מביא לחמה אבל אמר תודה מן החולין אעפ"י שאמר לחמה מן המעשר יביא מן החולין ומה שלמים לקוח בכסף מעשר שני אף לחם כו' פרט לחטי מעשר שני. ומניין לאומר הרי עלי שלמים שלא יביא אלא מן החולין ת"ל וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר להקיש כל הבא מן הצאן והבקר לפסח מה פסח שהוא בא בחובה ואינו בא אלא מן החולין אף כל שהוא חובה לא יביא אלא מן החולין:תודה יקריבנו. המפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחחי' ואח"כ נמצאת ראשונה שאיזה שירצה יקריב ויביא עמה לחם מנין ת"ל בפסוק שלמעלה יקריב. יכול שתיהן טעונין לחם ת"ל יקריבנו. ומניין לרבות ולדות ותמורות ת"ל אם על. יכול כלן טעונין לחם ת"ל התודה תודה טעונה לחם ולא ולדות ותמורות:והקריב על זבח. לחייב על כל זבח וזבח:בשמן בשמן. שני פעמים ריבוי אחר ריבוי למעט מלוג לחצי לוג:וסלת מרבכת. מנין לחלות שיהיו סלת ת"ל חלות חלות לגזרה שוה מנין לרקיקין ת"ל מצות מצות. בלולת. ריבה רביעית למרבכת:על חלת לחם חמץ. נגד חמץ יביא מצה:על חלת לחם. מלמד שאין הלחם מתקדש עד שתהא שחיטתה לשמה. תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשר' קבין ירושלמית ולרביעית שמן:והקריב ממנו. מן המחובר. אחד. שלא יטול פרוסה. מכל. שיהא כלן שוות. קרבן. שלא יטול מאחד על חבירו. תרומה. איני יודע כמה נאמ' כאן ממנו ונאמ' להלן ממנו מה להלן א' מעשרה אף כאן א' מעשרה איני יודע מכמה חלה וכו':ובשר כו'. אין לי אלא תודה אף הלחם מניין ת"ל קרבנו. ולדות ותמורות מניין ת"ל ובשר. חטאת ואשם מניין ת"ל זבח. מנין שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח ת"ל שלמיו. עד בקר. אבל נאכל כל הלילה א"כ למה אמרו חכמים עד חצות עיי' רש"י אבל אין המחשבה פוסלת בו עד עמוד השחר. ואם נדר כו'. אין לי אלא שלמים. מניין לחגיגה הבאה עם הפסח והבאה בזמנה ולתשלומין ושלמים הבאים בתוך המועד ולאחר המועד ת"ל ואם נדר. ומניין לתמורות וולדות ת"ל או נדבה. מניין לבכור ומעשר ת"ל זבח. ביום הקריבו כו'. יכול ליום אחד ת"ל וממחרת. יכול מצוה לאכול לב' ימים ת"ל והנותר ממנו יאכל מצוה לאכול בראשון:והנותר. יכול אם הותירו כלו פסול ת"ל יאכל אפי' כלו:והנותר מבשר. ולא מגידין ועצמות וקרנים וטלפים. הזבח. פרט לעובר ושליא. יכול יהא נאכל אור לשלישי ת"ל עד יום בעוד יום הוא נאכל כו' יכול ישרוף מיד ת"ל ביום כו' ביום הוא נשרף ואינו נשרף בלילה. ישרף אף לאחר שלישי:ואם האכל. במחשב הכתוב מדבר עיין רש"י ז"ל עד ואינו נפסל בשלישי או אינו אלא בכהן ת"ל אותו בזבח מדבר. בן עזאי אומ' אותו בבל ירצה ולא מאחר נדרו בבל ירצה. אין לי שמחשבה פוסלת אלא בזריקה. שחיטה קבלה הולכה מניין ת"ל האכל יאכל. יכול אף בשירי הדם והקטרה ואכילת בשר ת"ל המקריב והלא זריק' בכלל היתה ולמה יצאתה להקיש אליה מה זריקה שמעכב כפרה אף כו' יצא כו' שאין מחשבת פוסלת אלא בדבר הראוי כו' אין לי אלא במחשב לאכול בשר מניין למחשב על זריקה ושירי' והקטרה ת"ל האכל יאכל אכילת אדם ואכילת מזבח: מניין לזבחים הנאכלין ליום א' שמחשבה פוסלת בשני ת"ל ואם האכל יאכל כו'. יכול השוחט לנכרי ולטמאים יהא בלא ירצה ת"ל אתו כו' אין לי שלא ירצה אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין לנשחט בלילה כו' וכל הפסולין ת"ל לא ירצה כו' יכול יהו חייבין עליו כרת ת"ל אתו כו' (מכאן עד והנפש אינו בת"כ רק בזבחים דף כ"ח כ"ט וע"ש) ביום השלישי שיהא משולש בדם בבשר באימורין:לא יחשב. שאינו רשאי. לא יחשב לו. שהמחשבה אחרת מוציא מידי פיגול. פגול יהי'. אם אינו ענין לחוץ לזמנו ת"ע לחוץ למקומו. יהי'. שמצטרפין זה עם זה. והנפש. ולא הציבור. האכלת. ולא המאכלת. האכלת. אכילה בכזית. ממנו. פרט. לחוץ למקומו. עונה תשא. לגז"ש נאמר כאן עונו תשא ונאמר בנותר עונו ישא מה להלן בכל הקדשים אף כאן בכל הקדשי' והבשר (פסחים כ"ד ע"ב) מנין לרבות עצים ולבונה ת"ל והבשר. יכול טמא מטמא בשר קודש במשא ת"ל אשר יגע. והבשר לרבות אימורי קדשים קלים לטומאת בשר. (שם) ד"א והבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר מכאן אמרו אבר שיצא מקצתו חותך כו'. ובמוקדשין כו':בכל טמא. אף בשני שנקר' טמא שנ' כל אשר בתוכו כו' ולמדנו לשלישי מן התורה ורביעי מק"ו (שם י"ט). כל טהור. ודאי ולא ספק ולמעלה בבשר אשר יגע וכו' ודאי ולא ספק מכאן כל שיש בו דעת לשאול כו'. (סוטה כ"ט ע"א). כל טהור. לפי שנא' ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל יכול לא יאכלו שלמים אלא הבעלים בלבד ק"ו מפסח ת"ל כל טהור כו'. כל טהור כו' והנפש אשר כו'. הנאכל לטהור חייב עליו משום טומאה יצא האוכל לפני זריקת דמים ופסח הבא בטומאה שאכלו ממנו זבין כו'. מזבח. להוציא פיגול שלא הי' לו שעת הכושר:השלמים. מה שלמים שהן קדשי מזבח (שבועות דף ז' ע"א וע"ש ברש"י) פרט לקדשי בדק הבית. אשר לה'. לרבות הלן והיוצא שחייבין עליו. הנפש ההיא. ולא שוגג ולא אנוס ולא מוטעה:כי תגע. ולא במשא. בכל טמא. מניין לרבות אימורי ק"קל ת"ל אשר לה'. (פסחי' כ"ד ע"ב) מבשר זבח. ולא גידין כו' ונכרתה כו' (שבועות ז' ע"א) ג' כריתות א' לכלל וא' לפרט כו' וא' לדברים שאין נאכלין כגון לבונה:בני ישראל. ולא נכרים. שור וכשב ועז. פרט לבהמה טמאה וחיות ועופו' שחלבן מותר. (ר"ל בחיות ועופות) כל חלב. לרבות כוי ופחות מכזית לאזהרה:לכל מלאכה. אפי' למלאכת הקודש טהור. טרפה. פרט לבהמה טמאה שאין במינה טרפה. לא תאכלהו. פרט לנבילת חיה. (זבחים דף ע' ע"א) ד"א שחל איסור נבילה וטרפה על איסור חלב. יכול לא יאכילנו לאחרים ת"ל ואכל. יכול חלב שמותר בהנאה הוא טהור. חלב שור הנסקל ועגלה ערופה מניין ת"ל כל חלב כו'. כי כל כו' אשר יקריב כו'. אין לי אלא חלב תמימין חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה. חלב חולין מניין ת"ל כי כל א"כ למה נאמר אשר יקריב פרט לחלב דפנות:מן הבהמה. לרבות את הכלאים:הנפש. לרבות את השותה:וכל דם. יכול אף דם מהלכי שתים ודם שרצים דגים וחגבים ודם בצים ת"ל לעוף ולבהמ' מה אלו שיש בהן טומאה קלה וחמורה ומין בשר ויש בו אסור אף כו' לעוף. יכול מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה ת"ל ולבהמה. יכול מה בהמה שאינה באם על בנים אף עוף כו' ת"ל לעוף:בני. ישראל. מניפים ולא נכרים. בני. ולא בנות מניין לרבות גרים ומשוחררים ת"ל המקריב:המקריב. אין לי אלא כהן המקריב. בעלים מניין כשה"א ידיו תביאנה הרי ידי בעלים הא כיצד כהן כו' עיין רש"י ז"ל:מזבח שלמיו. פרט לאשם מצורע שאין טעונין תנופה שחוטין. מזבח שלמיו. לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו ג"כ תנופה שחוטין יכול כל הזבח טעון תנופה ת"ל חלב וחזה. יביא את. לרבות את האליה:את אשי ה'. לרבות ב' כליות. יביאנו. לרבות יותרת הכבד. את החלב על החזה. כשמביאו כי' עיין רש"י: מניין שטעונין הרמה ת"ל אשר הונף ואשר הורם בנין אב לכל הטעון תנופה טעון הרמה. החזה. אפי' נטמאו כולן ונשתייר א' מהן. תנופה. ולא תנופות לפני ה'. במזרח:והקטיר. עיין רש"י ז"ל בעוד שהאמורין כו' וכה"א גם בטרם יקטירון כו'. נטמאו אמורין. או שנאבדו יכול לא יהיו זכאין בחזה ושוק ת"ל והיה כו'. שוק הימין. זרוע חולין מניין שהוא של ימין [ר"ל במתנות] ת"ל תתנו. זרוע מוקדשין מניין [ר"ל באיל נזיר] ת"ל תרומה. המקריב עיין רש"י ז"ל שאינו חולק בבשר. רש"א כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה מנין אף היציקות ת"ל מבני אהרן כל עבודה שמסורה לבני אהרן:התנופה. זו תנופת הסל של נזיר. התרומה זו תרומת לחמי תודה. לקחתי מאת בני ישראל. ראוים היו ישראל וכשנתחייבו נטלתי מהם. יכול אם יזכו ינתן להם ת"ל לחק עולם לעולמי עולמים. יכול אף הקדשים חייבים במתנות ת"ל ואתן אתם כו' אין לך אלא מה שאמור בענין. מאת ב"י. מרצון ב"י. זאת משחת אהרן ומשחת בניו. כדאי אהרן לעצמו ובניו לעצמ' רי"א יכול צריכין לשמן המשח' לע"ל ת"ל זאת משחת כו':מאשי ה'. מלמד שאף האישי' סייעו. ביום כו' מלמד שאף היום סייעו. אשר צוה ה'. אר"ש מניין שהיו ישראל מפרישין מתנות כהונה מהר סיני ולא זכו בהן אהרן ובניו עד שזכו בשמן המשח' ת"ל אשר צוה כו'. חקת עולם. לבית עולמים. לדרתם. לדורות [מכאן עד ביום צותו הכל בזבחים צ"ח ע"א ומנחות פ"ג ע"א]:זאת התור' לעולה. מה עולה טעונה כלי אף כו':למנחה. מה מנח' מקדש' הנוגע בבליעה אף כו' ולחטאת. מה חטאת בידו הימנית אף כו'. ולאשם. מה אשם עצמותיו מותרין אף כו'. ולמלואים. מה מלואים הנותר בשריפה שנא' ושרפת את כו' אף כו'. ד"א מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כו' והיתר עצמו' ילפינן מג"ש נאמר באשם לו יהיה ונאמר בעולה לו יהיה מה אשם כו'. ולזבח השלמים. מה שלמים לשמן אף כו':ביום צותו. מלמד שדברות מדב' סיני לא נאמרו אלא ביו'. דברות אה"מ מניין ת"ל במדבר סיני באהל מועד מקיש דברות אהל מועד לדברות סיני מה אלו ביום אף כו':להקריב את קרבניהם. זה בכור ומעשר ופסח. ביום צותו. מלמד שכל הקרבנות אינן קרבין אלא ביום:
